הסיכום מבוסס על המאמר של  Annas, G.J. (5/13/1999) NEJM, vol.340 no.19 , "Waste and Longing - The Legal Status of Placental-Blood Banking"

שחברה במחלקה לחוק הבריאות באוניברסיטת בוסטון בבית ספר לבריאות ציבורית.

• הטיפול החוקי של השתלות מח העצם מבוסס על המודל של השתלות איברים. אפילו שמח עצמות הוא משאב מתחדש הטיפול הוא פולשני וגורם לסכנה לתורם. למרות ששומרים על חשאיות התורם והמקבל,  דוחות ורשימות מתקיימים על תהליך הבדיקות.
• בניגוד לטיפול המשפטי של איסוף של דם טבורי המבוסס על הדגם של תרומות דם, האיסוף של דם טבורי אינו מסכן את התורם ויתרה מכך פעם נחשב לפסולת רפואית. לכן רשימות ציבוריות מצדיקות אגירה של דם טבורי בצורה אנונימית ללא זהות. יש פחות דוחות על מקור דם טבורי ביחידת דם טבורי ציבורי מאשר בתרומת דם רגילה.

הדגם הזה מוטל בספק בגלל שימור דם טבורי הוא מאוד רצוי כמקור של תאי גזע למחקר.  הדם נמכר לרוב למחקרים למטרות רווח. אם הדם הטבורי הוא פסולת אך יש בו ערך רב למוסד האיסוף. יש התחייבות כספית ואמון כלפי האימא להודיע לה על מחקר וגם על יישומים מסחריים של המחקר. צריך לבקש אישור של האם להשתמש בדם של השלייה בצורה כזאת יש התחייבות לחיזוי רווחים אפשריים כמו תחזיות רווח בתאגיד. יש צורך באישור לחברת האחסון למכור את דם השלייה לאחרים לשימור רפואי. הדבר עלול ליצור ניגודי אינטרסים בין המתקן של האחסון והתורם אשר יש לו תועלת רק אם הדם נשאר באחסון ומקבל הדם אשר היה רוצה רשימות או דוחות של התורם אפילו שהתורם נגד המהלך.

הסוגיה המשפטית הינה חלק חשוב בבחירת בנק לשימור דם טבורי . יש לקחת זאת בחשבון רב.

השוואה בין בנקי הדם הטבורי בישראל ניתן למצוא באתר http://www.hatabur.co.il