סוגים של בנק דם טבורי

בתוך בנקים לשימור דם טבורי פרטיים הורים משלמים לבנק כדי לשמור את הדם הטבורי לשימוש משפחתי . הדם נמצא בבעלות המשפחה שיכולה להחליט על השימוש בדם. "בנק פרטי" ו"בנק משפחתי" הם מונחים זהים.

כאשר תורמים לבנק הציבורי מוותרים על כל הבעלות על הדם הטבורי. למרות זאת, הבנק חייב לשמור על קשר סודי לזהות שלך. הבנק חייב ליצור קשר עם בעל הדם בעתיד אם יימצא פגם בריאותי בדם. וצריך להתקשר עם הבנק במידה ובעל הדם מפתח סרטן או מחלה אחרת אשר יכולה לגרום לפגם בדם.

יש יותר מגוון ב"בנקים הציבוריים" מאשר בבנקים ה"פרטיים": בבנק ציבורי להשתלות, המטרה היא לאסוף ולשמור דם טבורי לחולים הזקוקים להשתלות. ייתכן והבנק יהיה מוסד ללא מטרות רווח או מוסד עסקי. הגורם החשוב הוא לא הדגם העסקי של הבנק אלא המחויבות לשמור את הדם שהוא אוסף. להורים צריכה להיות מודעות שבבנק להשתלות, החשיבות לשמור איסופים היא כל כך חמורה שבערך חצי מהאיסופים נזרקים. כל התרומות מתחת ל cc60 נזרקות ויש כמה בנקים שהסף לזריקה גבוה בהרבה.

מאוד קשה לשמור על איזון כספי גם כאשר גונזים דם טבורי . כמו שמוסבר בדף אתר האינטרנט על העלויות הבנק מוציא 1,000$ לטובת תהליך איסוף  והליך שימור דם טבורי , וזה מאוזן על ידי גבייה של 28,000$  לכל איסוף המשוחרר עבור השתלה (מחיר ממוצע בבנק NMDP  ב2008). אבל זה ייקח כמה שנים להגיע לשוויון בין המחיר של יחידות האיסוף על הורסיות השונות וההכנסה של שחרור היחידות.  אפילו אם הבנק הציבורי ימכור את כל האיסופים שלו הם לא יגיעו למחיר הדרוש לאחסון . המחקרים הנמכרים מוסיפים להכנסה של אותם בנקים.

עוד דגם עסקי של בנקי דם טבורי הוא איסוף תרומות למחקר רפואי. הבנקים הללו לא זורקים את היחידות שמתחת לסף הדרוש מפני שמטרתם היא למכור יחידות אלו ולא  לגנוז אותם. מחקר רפואי יכול להתקדם ללא תרומות כאלו אבל ההורים חייבים להרגיש נוח עם הארגון אליו הם תורמים את הדם.

ההורים חייבים לקרוא את טופס ההסכמה לפני שהם תורמים את הדם הטבורי. לאחר מכן, יש דף המסביר את ההסכמה של התורם וגם את הדרישות והאפשרויות.